פירושים על שיר השירים 7:14: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ. דּוּדָאֵי הַתְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים וגו' הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת וגו' וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה". אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. עַכְשָׁיו שְׁנֵיהֶם נָתְנוּ רֵיחַ, כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים פָּנֶיךָ:

הדודאים וגו'. דרש רבא, הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים – אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן ^פבפי' רש"י שאוגדות – קושרות פתחיהן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים, לישנא אחרינא מגידות פתחיהן כשרואות דם אומרות לבעליהן ופורשין מהם, עכ"ל. ומלשון המדרש בענין זה שדביקות בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר מבואר שהעיקר כפירוש הראשון, וכן משמע מרישא דאגדה זו אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, משמע דבסוג וערך כזה מצייר גם צדקת הבנות, שגם הן אין טועמות טעם חטא מזולתן, אך מסמיכות דרשה זו על הלשון מגדים נוח יותר הלשון מגידות, וצ"ע, וע' פסחים פ"ז א'. .
(עירובין כ"א ב')

הדודאים. ידענו בעצמינו כי הדודאים והיינו דודאי התאנים הטובות והרעות כענין שנאמר ( ירמיהו כ״ד:א׳ ) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו':